"אנשים אינם מועדים על הרים, אלא על תילי חפרפרות" (אמרה סינית, מקור לא ידוע)
החורף מביא עימו ביחד עם גשם גם את מחלות החורף: התקררויות, וירוסים שונים, שפעות וכו'. מידי שנה אנחנו שומעים על מיקרים בהם זה לא נגמר רק במספר ימים של צינון, כאבים ועייפות, אלא מתפתח למצבים מסכני חיים ואף למוות. ברוב המקרים מדובר במחלות אצל תינוקות ומבוגרים, אשר באופן טבעי יותר חשופים למחלות, אולם מידי פעם אנחנו מתבשרים על מקרים בהם אנשים צעירים ובריאים בדרך כלל אשר נופלים חלל ל"שפעת רגילה".
על פי התיאורייה המוצגת ב- Lun Shanghan, מחלות רבות נגרמות כתוצאה מחדירה של גורמים פאתוגניים (מחוללי מחלה) מהסביבה אל תוך הגוף, בדומה לחיידקים ווירוסים ברפואה המערבית, כאשר חומרת המחלה משתנה מאדם לאדם על פי חוזקו של ה"צ'י המגן" של הגוף לעומת חוזקו של מחולל המחלה.
בסביבות המאה השש עשרה – שבע עשרה, הופיעו בסין מחלות אשר התנהגו בצורה שלא הייתה מוכרת לרופאים הסינים: מחלות אשר תקפו את כולם, צעירים וזקנים, בריאים וחולים, ופגיעתן קשה. היו אלה מגפות אשר הרפואה הסינית לא ידעה להתמודד איתן באופן יעיל, מה שהוביל לרוויזיה של התיאוריות של הרפואה הסינית שהיו מקובלות עד אותו הזמן, והוביל להתפתחותה של תיאוריה חדשה ברפואה הסינית, תיאוריית ה- wen bing, תיאוריית מחלות החום.
על פי תיאוריה זו, קיימים גורמים פאתוגניים חיצוניים כה חזקים אשר מסוגלים לחדור לגוף ללא קשר לעוצמה של ה"צי המגן", מערכת החיסון של הגוף, וליצור מחלה גם אצל החזקים ביותר. בנוסף, ככל הנראה בפעם הראשונה ברפואה הסינית, הרופאים הכירו בכך שמדובר במחלות מידבקות העוברות מחולה לחולה, הכרה אשר הייתה קריטית לטיפול מוצלח במגפות, וכן הובן שמחלות אלו חודרות אל הגוף דרך האף והפה.
בניגוד למחלות המתוארות ב- Lun Shanghan, המתוארות כמחלות של קור, מחלות ה- wen bing הינן מחלות של חום, המאופיינות בהיותן מדבקות, מתבטאות בחום גבוה, ויש להן נטייה להחמיר במהירות ולפגוע באיברים הפנימיים.
מחלות שונות יכולות להתנהג באופן זה, דוגמת חצבת, דיפטריה, דלקת קרום המח, פוליו, ועוד. גם שפעת יכולה להתנהג באופן זה בחלק מהמקרים, ולכן הרפואה הסינית מתייחסת בחומרה לכל מחלה המתבטאת בחום גבוה, ולפיכך מומלץ לטפל בעזרת צמחי מרפא או דיקור מיד עם הופעת התסמינים הראשונים.
