"למידה ללא חשיבה הינה חסר תועלת, חשיבה ללא למידה הינה מסוכנת" (קונפוציוס)
אמרה זו מיוחסת לקונפוציוס (551 לפנה"ס – 479 לפנה"ס), אחד מגדולי הפילוסופים הסינים של כל הזמנים, ואחת הדמויות שהשפיעו בצורה המשמעותית ביותר על התרבות הסינית.
קונפוציוס היה חסיד גדול של למידה, חינוך, חשיבה, ומוסריות. ערכים אלו נטמעו אל תוך התרבות הסינית והפכו לחלק חשוב ממנה.
צורת הלימוד הסינית מבוססת על הרבה מאוד שינון בעל פה, דבר המתבקש מטיבה של השפה הסינית המבוססת על סימניות אשר יש לשננן בעל פה על מנת לשלוט בשפה, ואולי מלימוד השפה עברה לתחומים אחרים. לימוד בעל פה טומן בחובו את המלכודת של חוסר חשיבה. מצד שני, חשיבה ללא לימוד, ולעיתים רבות לימוד משמעו לימוד בעל פה, משמעה חוסר מקצועיות.כאשר מדברים על לימודי רפואה משלימה, לימוד רפואה סינית הוא דוגמא מעולה לאמרה זו. לימוד זה דורש שינון של חומר רב בעל פה: ראשית, על התלמיד ללמוד תחילה את כל התיאוריה של הרפואה הסינית – מודל רפואי הזר לגמרי לאדם המערבי, אבל גם לסיני הממוצע לא מדובר בדברים ברורים מאיליהם. בהמשך, על התלמיד לזכור בעל פה את מיקומן של מאות נקודות הדיקור (363 נקודות דיקור קלאסיות ועוד עשרות נקודות דיקור מיוחדות), את התכונות שלהן, מתי כדאי לדקור אותן ובאילו שילובים. כחלק מתוכנית לימודי רפואה משלימה או רפואה סינית, למשל בלימודי צמחי המרפא, התלמיד נדרש ללמוד בעל פה מאות צמחים – שמותיהם (לתלמיד המערבי זה אומר ללמוד מאות מילים בסינית), שיוכם לקטגוריות, תפקודם, מתי להשתמש בהם, ומתי אין להשתמש בהם. בנוסף, לאחר שהתלמיד למד את הצמחים הבודדים, עליו ללמוד ולזכור את שילובם של הצמחים יחד – לימוד בעל פה של עשרות רבות של פורמולות קלאסיות של צמחי מרפא.
כאשר משננים כל כך הרבה דברים, שוכחים לעיתים לחשוב, להבין. מצד שני אם רק עסוקים בחשיבה אזי לא מחוברים לאמת, למציאות, ללמידה.
צורת הלימוד הסינית מבוססת על הרבה מאוד שינון בעל פה, דבר המתבקש מטיבה של השפה הסינית המבוססת על סימניות אשר יש לשננן בעל פה על מנת לשלוט בשפה, ואולי מלימוד השפה עברה לתחומים אחרים. לימוד בעל פה טומן בחובו את המלכודת של חוסר חשיבה. מצד שני, חשיבה ללא לימוד, ולעיתים רבות לימוד משמעו לימוד בעל פה, משמעה חוסר מקצועיות.כאשר מדברים על לימודי רפואה משלימה, לימוד רפואה סינית הוא דוגמא מעולה לאמרה זו. לימוד זה דורש שינון של חומר רב בעל פה: ראשית, על התלמיד ללמוד תחילה את כל התיאוריה של הרפואה הסינית – מודל רפואי הזר לגמרי לאדם המערבי, אבל גם לסיני הממוצע לא מדובר בדברים ברורים מאיליהם. בהמשך, על התלמיד לזכור בעל פה את מיקומן של מאות נקודות הדיקור (363 נקודות דיקור קלאסיות ועוד עשרות נקודות דיקור מיוחדות), את התכונות שלהן, מתי כדאי לדקור אותן ובאילו שילובים. כחלק מתוכנית לימודי רפואה משלימה או רפואה סינית, למשל בלימודי צמחי המרפא, התלמיד נדרש ללמוד בעל פה מאות צמחים – שמותיהם (לתלמיד המערבי זה אומר ללמוד מאות מילים בסינית), שיוכם לקטגוריות, תפקודם, מתי להשתמש בהם, ומתי אין להשתמש בהם. בנוסף, לאחר שהתלמיד למד את הצמחים הבודדים, עליו ללמוד ולזכור את שילובם של הצמחים יחד – לימוד בעל פה של עשרות רבות של פורמולות קלאסיות של צמחי מרפא.
כאשר משננים כל כך הרבה דברים, שוכחים לעיתים לחשוב, להבין. מצד שני אם רק עסוקים בחשיבה אזי לא מחוברים לאמת, למציאות, ללמידה.
ניתן לדבר על לימודי רפואה משלימה וחשיבה גם במונחים של הרפואה הסינית – יין ויאנג. הלמידה היא יין – חומרית, ארצית, איטית, כבדה. החשיבה היא יאנג – אתרית, חסרת גבולות ברורים, מהירה, משתנה מהר. וכמו בכל דבר ביקום, על מנת להשיג הרמוניה יש צורך באיזון נכון של שני המרכיבים האלו, יין ויאנג, למידה וחשיבה, המשלימים ומעצימים אחד את השני.
