"ראשית טפל בחיצוני, שנית טפל בפנימי" (אמרה סינית, מקור לא ידוע)
אמרה סינית זו מתייחסת להבחנה שהרפואה הסינית עושה בין מחלות פנימיות למחלות חיצוניות.
ברפואה הסינית מבחינים באופן כללי בין שני גורמים למחלות – גורמים פנימיים וגורמים חיצוניים, ולפיכך מתייחסים אל מחלות כאל "מחלות חיצוניות" או "מחלות פנימיות".
מחלה פנימית הינה מחלה שנמצאת ברמות הפנימיות של הגוף, ומטפלים בה על ידי הבאת המערכות הפנימיות לידי איזון. מחלה חיצונית לעומת זאת, הינה מחלה אשר נמצאת ברמה החיצונית יותר של הגוף, ולכן יש לטפל בה על ידי סילוק ההשפעה הפתוגנית (פתוגן = מחולל מחלה) החוצה – השפעה שהחלה עקב חשיפה לגורם פתוגני חיצוני.
כאשר מדברים בעולם המושגים של הרפואה המערבית, הפתוגנים בהתקררות יהיו ווירוסים או חיידקים בדרך כלל. הסינים לפני אלפי שנים, לעומת זאת, לא הכירו את החיידקים והווירוסים, אך הם בהחלט הבחינו בכך שהמחלה מתחילה בעקבות חשיפה לגורם חיצוני בסביבה (כלומר בגלל משהו מחוץ לגוף), וייחסו את המחלה לגורמי האקלים – רוח, חום, קור, לחות, יובש וכו', כאשר מה שקובע את גורם האקלים הפתוגני הוא הימצאות סימפטומים מתאימים אצל החולה, ולא חשיפה לגורם האקלים הספציפי. כך שסימפטומים של חום (חום גבוה, דופק מהיר, שתן מרוכז למשל) יעידו על חום, וסימפטומים של רוח (מחלה שמתחילה בפתאומיות, תוקפת יותר את האזורים העליונים של הגוף דוגמת הראש והצוואר, צמרמורות למשל) יעידו על רוח וכן הלאה.
פעמים רבות אנחנו רואים מצב בו מטופל הסובל ממחלה פנימית כלשהי, ומבחינת הרפואה הסינית כל מצב של חוסר איזון נחשב כמחלה, אשר מגיע לטיפול כאשר הוא סובל ממחלה חיצונית כלשהי, דוגמת התקררות, או מה שמכנים כ"וירוס", "שפעת", או דלקת חיידקית חריפה כלשהי. מבחינתו של טיפול ברפואה סינית מדובר אז במצב בו קיימת מחלה פנימית ביחד עם מחלה חיצונית, ועולה השאלה במה יש לטפל קודם? כפי שניתן להבין, אמרה זו מייעצת לטפל קודם בחיצוני, ורק אחר כך בפנימי, ולא הפוך או שניהם יחד, ללא קשר מה המצב הפנימי ממנו סובל המטופל.
גישה זו מעלה פעמים רבות את השאלה: אבל מה אם המחלה החריפה (החיצונית) נגרמה בגלל מצב פנימי של חולשת מערכת החיסון, כמו במקרה של אדם הנוטה להתקררויות חוזרות?
התשובה לשאלה היא כן, גם כאשר יש מצב של חולשת מערכת החיסון יש לטפל תחילה במצב החיצוני, ורק אחר כך לטפל במצב הפנימי ולחזק את מערכת החיסון. יתרה מכך, חיזוק הגוף בזמן מחלה חיצונית עלול להביא להחמרה במחלה החיצונית ולמצב בו מחולל המחלה החיצונית "נכלא " בגוף, והשפעתו הופכת להיות השפעה פנימית, חמורה יותר מזו של ההשפעה החיצונית.
הרעיון השגוי, מבחינתה של הרפואה הסינית, של חיזוק הגוף בזמן מחלה חיצונית שגור למדי בקרב הציבור. פעמים רבות אני שומע ממטופלים על כך שהם מנסים לחזק את גופם בזמן מצב חיצוני, ואכן לא מעט פעמים הדבר גורם לעיכוב בהחלמה, ולעיתים אף להחמרה משמעותית במצב.
חשוב להבין שמחלה חיצונית מתרחשת כאשר המערכת החיסונית של הגוף חלשה ביחס למחולל המחלה הספציפי שתוקף בזמן נתון, כך שמדובר בחולשה יחסית של מערכת החיסון, ולאו דווקא חולשה מוחלטת, אמיתית, שלה. על מנת להבין למה הכוונה ניתן להסתכל על מצב בו יש מגפה קשה: במצב זה כל מי שנחשף למחולל המחלה יחלה, גם אם מערכת החיסון שלו חזקה יחסית לממוצע.
לסיום, כדאי לדעת שלמרות שאנחנו מטפלים תחילה בחיצון ורק אחר כך במצב הפנימי הקיים, לעיתים יש להתייחס, ולו במעט, גם למצב הפנימי, כמו למשל אצל אנשים חלשים מאוד דוגמת קשישים. ההתייחסות יכולה להסתכם בכך שנשתמש בצורות טיפול עדינות יותר, או שנוסיף מעט חיזוק-תמיכה לטיפול.
