"כל מה שנוצר ביקום נפגש במרכז" (Nei Jing, chapter 12)
ההבנה שאורח חיינו משפיע על בריאותנו הולכת ונהיית יותר ויותר מקובלת על הרפואה של היום, על כל גווניה וסוגיה. הסביבה בה אנו חיים, המזון שאותו אנחנו צורכים, האוויר אותו אנחנו נושמים, והאופן בו אנחנו מבלים את הזמן שלנו, הן מבחינה נפשית והן מבחינה פיזית, לכל אלו ישנה השפעה משמעותית ביותר על בריאותינו.
רפואה סינית משלבת את ההתייחסות לגורמי אורח החיים והסביבה כחלק אינטגראלי ובסיסי מהרפואה מזה אלפי שנים. ככל הנראה התיעוד העתיק ביותר, וללא ספק החשוב ביותר לכך מופיע ב-ניי ג'ינג ("ספר הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב" Nei Jing ) בפרק 12. ספר זה נכתב כדיאלוג של שאלות מפי הקיסר ותשובות מפי רופא החצר צ'י פו, כאשר בפרק זה הקיסר שואל: "כאשר הרופאים מטפלים במחלות, האם הם מטפלים באופן שונה בכל מחלה? והאם ניתן לרפא את כל המחלות?" צ'י פו עונה: "כן, ניתן לרפא את כל המחלות על פי המאפיינים של המקום בו החולה מתגורר". בהמשך תשובתו, צ'י פו מפרט את ההבדלים בין האזורים השונים בסין – הבדלי האקלים, הבדלים במזון, בלבוש, באופי של האנשים, באופי של המחלות הנפוצות, וכן בשיטות הטיפול:
"ההתחלה והיצירה מגיעים מהמזרח. דגים ומלח הינם התוצרת של הים והחופים שלידו. תושבי האזורים המזרחיים אוכלים דגים ואוהבים מלח, חייהם שלווים ומזונם ערב לחיך. אכילת דגים גורמת לאנשים להיכוות מבפנים, ואכילת מלח פוגעת בדם. לכן האנשים החיים באזורים אלו בעלי חזות כהה ואינם מקפידים בעקרונותיהם. הם חולים במחלות של כיבים אשר מטופלות באופן הטוב ביותר על ידי מחטים מאבן צור (לניקוז, ג.ק.ס). לכן הטיפול במחטים אלו מקורו מהאזורים המזרחיים."
"מתכות יקרות ואבני ירקן מגיעות מהאזורים המערביים. הבתים במערב בנויים מחלוקי נחל ואבני חול. השמיים והאדמה מביאים לייבול טוב. האנשים המתגוררים באזורים אלו גרים בגבעות, ובגלל השכיחות של רוח, מים ואדמה הופכים לאנרגטיים וחסונים. התושבים של אזורים אלו לובשים בגדים העשויים מצמר גס או מחצלות. מזונם טוב ומגוון ולכן הם משגשגים ופוריים. מסיבה זו החלקים החיצוניים של גופם לא נפגעים ממחלות, ואם הם חולים אזי יהיו אלו מחלות פנימיות. מחלות אלו מטופלות באופן הטוב ביותר על ידי צמחים ורעלים. לכן טיפול בצמחים ורעלים מקורו מהאזורים המערביים". "הצפון הינו האזור של האחסון והאגירה. הארץ הררית, מנשבות בה רוחות חזקות, והיא חשופה לכפור ולקרח. תושבי האזורים הללו נהנים מלחיות בישימון, והם ניזונים ממוצרי חלב. הקור הרב גורם למחלות רבות. מחלות אלו מטופלות באופן הטוב היותר על ידי שימוש במוקסה (הבערת צמח הלענה, מוקסיבציה, ג.ק.ס). לכן הטיפול במוקסה מקורו מהאזורים הצפוניים".
"צמיחה והזנה מגיעים מהדרום. השמש הופכת את חייהם של השוכנים באזורים אלו לשופעים ומזינים. למרות שקיימים מים מתחת לאדמה, האדמה חסרה (במים), אך קולטת טל וערפל. תושבי האזורים של הדרום אוהבים מזון חמוץ ומוקרש (טופו, ג.ק.ס). דרכיהם של אנשי האזורים האלו חשאיות ורכות והם נמשכים לצבע האדום. הם סובלים ממחלות של עיוותים, נימול וכיווצים בשרירים. מחלות אלו מטופלות באופן הטוב ביותר על ידי דיקור בעזרת מחטים עדינות. לכן טיפול בעזרת תשע סוגי המחטים (המחטים המקובלות באופן קלאסי בטיפול בדיקור, ג.ק.ס) מקורו מהאזורים הדרומיים".
"האזור המרכזי, האדמה, מישורי ולח. כל מה שנוצר ביקום נפגש במרכז ונספג על ידי האדמה. תושבי האזורים המרכזיים אוכלים מזון מעורב ואינם יגעים בעבודה. מחלותיהם רבות: הם סובלים משיתוקים, צמרמורות, וחום. מחלות אלו מטופלות באופן הטוב ביותר על ידי תרגילי נשימה, עיסוי, ותרגילים של הגפיים. לכן טיפול בעזרת תרגילי נשימה, עיסוי, ותרגילים של הגפיים (צ' קונג, טווינא, וסוגים אחרים של עיסוי, ג.ק.ס) מקורו מהאזורים המרכזיים".
"החכמים של העבר שילבו את סוגי הטיפול השונים הללו לצורך ריפוי, וכך כל מטופל קיבל את הטיפול שהכי התאים לו. טיפולים אלו היו שונים האחד מהשני באופן יוצא דופן בכל מקרה ומקרה, כך שכל המחלות רופאו. לפיכך הנסיבות והצרכים של כל מחלה אומתו, והעקרונות של אומנות הריפוי הפכו לידועים."
תרגום ועריכה ממספר מקורות: גיא קארו-סיגל.
