"כאשר בודקים חולה, ראשית כל יש לבדוק האם קיימת הפרעה בדופק של חמשת האיברים" (su wen)

ברפואה הסינית משתמשים בסוגים שונים של אבחנות על מנת לקבוע מהי המחלה ממנה סובל החולה, מה חומרת המחלה, וכיצד היא מתבטאת אצל המטופל שמולנו. כאשר מבצעים אבחון ברפואה הסינית משתמשים בדרך כלל במספר שיטות של אבחנה יחד, שיטות אלו כוללות תשאול מעמיק הכולל פרטים מדויקים לגבי התלונה שבגללה המטופל הגיע לטיפול, וכן שאלות בנוגע לבריאותו הכללית של המטופל. שיטת אבחנה נוספת שמהווה חלק חשוב באבחון הסיני הינה אבחנת הלשון, שעל פיה ניתן לקבל מידע רב לגבי מצבו הבריאותי של המטופל. אבחנה נוספת הנמצאת בשימוש נרחב ברפואה הסינית הינה אבחנת דופק.

האמרה המובאת כאן לקוחה מתוך ספר ה-Huang Ti Nei Jing Su Wen (ספר הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב), שנכתב לפני כ-2,200 שנה לערך, ובו אבחנת הדופק מתוארת כחלק בסיסי וחשוב מהאבחון. מעיון בכתבים עתיקים יותר, נראה שבתחילה אבחון הדופק היה נעשה על ידי מישוש הדופק באזור הצואר, ורק מאוחר יותר החלו לבדוק את הדופק הרדיאלי, סמוך לפרק כף היד, כפי שמתואר ב-su wen, וכפי שנעשה עד היום. במרוצת השנים אבחנת הדופק הלכה והשתכללה, עד שהגיעה לרמה הנוכחית, בה ניתן לקבל מידע רב על מצבו של המטופל רק על ידי מישוש הדופק שלו. אגדה מספרת על נסיכה ביישנית שחלתה, וסירבה לאפשר לרופאים לגעת בגופה בשום צורה למעט בכף ידה, מה שאילץ את הרופאים לפתח שיטה בה ניתן לבדוק אותה רק בעזרת מישוש כף ידה.

באבחנת הדופק ממששים את הדופק בשלושה מיקומים ובשני עומקים בכל מיקום, בשתי הידיים, סך הכל 12 מיקומים הנקראים "עמדות". במרוצת השנים התפתחו שתי שיטות, חופפות בחלקן, לאבחנת דופק. בשתי השיטות ממששים באותה הצורה את הדופק הרדיאלי, בסמוך לפרק כף היד, ואותה המשמעות ניתנת לתחושות שונות המורגשות בדופק, כאשר ההבדל בין השיטות מצוי בעיקר במשמעות הניתנת לכל עמדה ועמדה בה בודקים את הדופק. השיטה האחת של אבחנת הדופק נמצאת בשימוש של טיפול בדיקור סיני, ואילו השיטה השנייה נמצאת בשימוש ברפואת הצמחים הסינית. באבחנת הדופק של הדיקור בודקים את מצב 12 המסלולים (מרדיאנים) בגוף, ועל פיה מוצאים אלו מסלולים לא נמצאים באיזון, ואילו באבחנת הדופק של רפואת הצמחים בודקים את מצב האיברים בהם מטפלים בשיטה זו, עם יותר פירוט לגבי חלק מהאיברים, והתעלמות מאיברים אחרים להם אין הרבה משמעות ברפואת הצמחים, ואשר תפקודם מגולם באמצעות איברים אחרים.

במישוש הדופק המטפל בודק מספר קריטריונים בכל עמדה: האם הדופק חזק או חלש, עבה או דק, מהיר או איטי, גבוה או נמוך, סדיר או לא סדיר, וכן שלל תכונות אשר מורגשות בדופק, כגון דופק מתוח, דופק חלקלק או מתגלגל, ועוד, כאשר כל מידע מתווסף לנו אל המידע שקיבלנו באבחנות האחרות ליצירת תמונה שלמה של מצב המטופל ושל הדרכים בהן ניתן לטפל בו.