"השמיים מזינים את האדם בחמשת הצ'י, האדמה מזינה את האדם בחמשת הטעמים" (Nei Jing)

למושג צ'י יש משמעות רחבה בתרבות הסינית, כך למשל בהקשר של הרפואה הסינית המושג צ'י מתאר את המרכיב בעל האופי האתרי, הלא חומרי, שבגוף – הצ'י זורם במסלולים (מרידיאנים), וניתן להשפיע עליו לטובה באמצעות דיקור סיני, כמו גם באמצעות צמחי מרפא, תזונה, וספורט.
אך לצ'י יש גם משמעות מחוץ לגוף האדם – מזג אויר נקרא בסינית "הצ'י של השמיים", וזו הכוונה באמרה לגבי כך ש"השמיים מזינים את האדם בחמשת הצ'י" – בשמיים ישנן חמש תקופות של צ'י שונה, שהן חמשת העונות, או ליתר דיוק מזג האוויר של חמשת העונות: אביב, קיץ, סתיו, וחורף, שהן ארבעת העונות המוכרות לנו, בנוסף לעונה החמישית "הקיץ הארוך", שמופיעה לאחר הקיץ ולפני הסתיו. לכל עונה יש אלמנט מתאים בתיאוריית חמשת האלמנטים של הרפואה הסינית: האביב קשור לאלמנט העץ, הקיץ לאלמנט האש, הקיץ הארוך לאלמנט האדמה, הסתיו לאלמנט המתכת, והחורף לאלמנט המים. תיאוריה זו נקראת גם תיאוריית חמשת הפאזות, או חמשת התנועות או המעברים. מסיבה זו ניתן לומר שהשמיים נותנים לאדם את חמשת הפאזות, כלומר הסביבה בה אנו חיים מכתיבה לנו את הפאזה בה אנו נמצאים.

המשך האמרה אומר כי "האדמה מזינה את האדם בחמשת הטעמים". הכוונה בחמשת הטעמים היא לחמשת הטעמים האפשריים למזון: מתוק, חמוץ, מר, חריף, ומלוח. כל המזון מגיע, באופן ישיר או עקיף, מהאדמה, ולכן האדמה מזינה את האדם בכל חמשת הטעמים, אשר מספקים את הצ'י מהמזון.

בפילוסופיה הסינית האדם מתואר כתוצר של השמיים והאדמה, כמושפע מהשמיים ומהאדמה, וכעומד בתווך בין השמיים לאדמה. ברפואה הסינית מתייחסים פעמים רבות לשלוש רמות: רמת השמיים, רמת האדם, ורמת האדמה. לפי שלוש רמות אלו נעשים סיווגים שונים- סיווג של מחלות, סיווג של שיטות טיפול, ואף סיווג של צמחי מרפא.